איך, אבל איך, אני גורמת לעצמי להתחיל?
שלום חברה. אנחנו לא מכירות, אבל אני כאילו מכירה אותך. אני מבקשת להיות שותפה במסע שלך ולשתף אותך בשלי.
סביר להניח שאת כבר שנה מנסה להרות ביחד עם בן זוגך. אולי פחות? אולי קצת יותר. אולי חברה אמרה לך "מה את נלחצת?" אבל את בשלך. את כבר מוכנה להיות אמא. בדיקות ההריון נערמות להן בזו אחר זו אבל איפה שני הפסים המיוחלים? אותו דבר קסום קורה למליוני נשים בעולם.
אז מתי, מתי זה יקרה לך?
אני לא יכולה להבטיח מתי, אני לא יודעת מה תעברי, אבל אני יכולה לעזור לך באיך לעבור את זה. איך אני יודעת? פשוט יודעת. וכן אני פשוט מאמינה שזה יקרה לך, כמו שקרה לנשים רבות סביבי שנתקלו בקשיים להרות וכיום הן אמהות. ואגלה לך סוד: גם אני זכיתי להרות.
אם רק הייתי יכולה להראות לך סרט שלך בעוד כך וכך זמן, עם התינוק/ת שלך, כמה זה היה מקל עליך… סרט כזה אין בהוליווד, אבל אני כבר מבקשת ממך לעצום את העיניים ולדמיין אותך עם התינוק/ת שלך. קצת לפני הכניסה לתוך עולם הטיפולים, תשמרי את הסרט הנפלא הזה בראש.
הוא יעזור לך לאורך התקופה הזאת ויחבר אותך למטרה הנעלה הזאת.
שלב ראשון – הוא אחד השלבים הקשים בעיני. ההכרה שיש לנו בעיה להרות באופן "טבעי".
אני זוכרת את עצמי בסיטואציה הזאת, בוכה עם כל וסת שמגיעה. בהתחלה שיתפתי חברה בכל מחזור שהגיע וצפיתי בה נקלטת להריון בעוד שאני מנסה ומנסה… אח"כ למדתי לא לשתף כשמגיעה וסת.
אבל זה בהמשך. אז איך מגיעים למסקנה שיש לנו בעיה? ואיך מתחילים?
אין לי תשובה חד משמעית. יש הבנה שכלית ויש הבנה רגשית והן כמובן שונות זו מזו. יש גם את הפחד לברר אצל מי הבעיה, אצל הגבר או האשה, את כל אחד מאיתנו זה פוגש במקום אחר. כיצד נוכל להודות שיש לנו בעיה בדבר שהוא מתנת אלוק ממעל, שיש לכל אחד את האפשרות לעשות, כמו לראות וללכת. ומה עם הפוריות שלנו, כזוג, מה זה אומר עלינו?
אני מציעה לנסות לנתק בין המילה הגדולה "פוריות" או "הפריה חוץ גופית" ובין התחלת הבירורים. הבדיקות הללו לא מגדירות אתכם כזוג, לא אומרות אם אתם טובים או לא . יש כאן קושי שמקורו בבעיה פיזית בלבד, כמו כל בעיה אחרת שאנשים מתמודדים איתה, מבחינה רפואית.
זה לא אומר עליך כלום, זה לא אומר כלום על בעלך. אתם בסדר. אפילו יותר מבסדר.
הקב"ה לא בחר "להעניש" אותך וגם לא לשלוח לך מסר שלא מגיע לך להיות אמא. בדיוק שכפי שאנשים שלא מוצאים בן זוג – זה לא מגדיר אותם כאחרים או שונים, בדיוק כמו שמי שמתמודד עם דיסלקציה לא אומר שהוא רע או טוב. כולנו מתמודדים עם קשיים, חלקנו נתמודד בתחום של פוריות.
למה אני אומרת את זה?
לאורך כל התקופה שניסינו להרות, לא שיתפנו בזה את הסביבה. נוצרה מבוכה סביבנו. ואני רק רציתי לשמוע שמישהי אומרת לי שאני בסדר, והכל יהיה בסדר איתנו. ושזה לא אומר עלי כלום. שזה לא אומר שאני אשה רעה. זה רק אומר שיש לי בעיה שאני עדין לא יודעת מהי, ויכולה לקרות לכל אחד ולכל אחת.
ההבנה הזאת היא קשה, והיא תהליך. בסוף גם הצלחתי לצחוק על זה ולהעריך אותי ואת בן זוגי על ההתמודדות שלנו, אבל זה יקרה לאט לאט.
אני מבקשת ממך ומבן זוגך לנסות ולשוחח על כך, לפני שתהיו מסוחררים מבדיקות ואולטרסאונדים וביוץ.
נסו לקיים שיחה על המשמעות של להתחיל לברר. לא בכח. רק אם מתאפשר ואת מתחברת לזה.
יש הרבה מידע באינטרנט על פוריות, זה מעניין אבל גם מסחרר ומפחיד. אני מציעה לקרוא רק על השלב שבו אתם נמצאים ולא להרחיק למחוזות שלא הגעתם, אליהם ואולי לא תצטרכו בכלל. הרבה זוגות מגלים שמדובר בבעיה פשוטה יחסית שנפתרת בשלבים ראשונים. וגם אם לא, אתם עדיין לא שם.
תנו לכל שלב את הזמן שלו ואת הזמן להסתגל אליו. אם תגיעו לגשר, אתם תעברו אותו.
נסו להוריד קצת לחץ מהעבודה ולהשקיע בזוגיות. לצבור כוחות. ואז, ביום שתרגישו שאתם מוכנים לעשות את הצעד ולהתחיל במסע, קבעו פגישה עם רופא הפוריות הקרוב למקום מגוריכם.
