סדנא ב"טל-תורה"

כבר כמה שנים אני מסתובבת עם חלום. חלום לתת מענה זוגי לזוגות שעוברים טיפולי פוריות.

במהלך דרכנו המייגעת להורות חיפשנו בנרות מקום להתמלא ממנו. מקום שיכיל את שנינו ביחד. בשעה שהכל כל כך שאב (תרתי משמע…) חיפשנו מקום שייתן כוחות, שיפציע בנו איזו התבוננות אחרת. משהו שנחווה ביחד, שייתן לנו לדבר על התחושות שלנו במסע הזה אל עבר ההורות.

בשעה טובה ובמזל טוב ואחרי לידה ארוכה ומרגשת, נולד התינוק. ברגישות ובעדינות נטוו להם קורי החלום למציאות ולבשו צורה בבית המדרש "טל תורה" בירושלים, בו אני מלמדת, בית מדרש שמאפשר לאנשים הנמצאים ברגעי מעבר בחיים, לקחת הפוגה פנימית ולהתבונן במה שעובר עליהם בתקופה זו, דווקא מתוך סביבת בית המדרש והשפה העמוקה שנוצרת מתוך הלימוד.

התינוק הזה, שעונה לשם "תפילת הדרך", הוא בעצם קבוצת צמיחה לזוגות בטיפולי פוריות, זוגות החפצים להרים את המבט יחד, בתוך מציאות מטלטלת וכמעט בלתי אפשרית, בין זריקות להחזרות, ובין תקוות לאכזבות. אחד הסיפורים שאני אוהבת במיוחד להביא בקבוצה הוא סיפור האישה השונמית, אישה עקרה בתנ"ך שדווקא אינה מכונה ככזו, אלא כ"אישה גדולה".

בסיפור הזה כל אחד מוצא את נקודת החיבור שלו, ומשם זורם לו שיח אישי, זוגי וקבוצתי. המפגש עם האישה השונמית פותח בפנינו שאלות ומחשבות רבות: האם היא גדולה בעיני עצמה וזו דרך ההתמודדות שלה? אולי היא גדולה בעיני הנביא? הוא הרי אינו מודע לכך שאין לה ילדים עד שגיחזי נערו אומר לו. לפעמים החברה מסביבנו תופסת אותנו כ"גדולים", כמתמודדים נפלא עם האתגר הזה, ללא שמץ של מודעות למה שמתחולל בקרבנו! יש שהעלו אפשרות הפוכה – האישה אינה חפצה בנס ובפרוטקציות כפי שמציע הנביא, אלא אומרת "בתוך עמי אנוכי יושבת", אמירה שמבטאת את הרצון שיתייחסו אלינו כשווים ולא כמסכנים. זוג אחד הזדהה מאד עם האישה הזו, שיש לה בית גדול ועליית גג ומפצירה בנביא שישהה אצלה; גם הם קנו בית גדול, בית שיש בו הרבה חדרים, הם מרגישים כבר ממש בשלים להורות – אך היא מתמהמהת מלבוא.

בהמשך הפסוקים ישנה רמיזה למה שמתחולל בליבה של האישה. כשהנביא מבשר לה שתלד בן, היא עונה "אל תכזב בשפחתך" – די, אין לי כוח שוב לצפות ולקוות ואז להתאכזב! אני מעדיפה להישאר בלי ציפיות, ימי ההמתנה סוחטים מדי… רחל המשוררת מיטיבה לבטא את המתח בין שתי התחושות האלה, הייחול והאכזבה בשירה "ציפייה": "לִנְעֹץ בָּאֲפֵלָה עֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת / לִפְרֹשׂ אֶל הֶחָלָל יְדֵי גַעְגּוּעִים, / וְאֹזֶן לְהַטּוֹת לְקוֹל רִשְׁרוּשׁ עָלִים / וּלְפַלֵּל לְנֵס, וּלְיַחֵל לְאוֹת", ובהמשך: "לִצְלֹל בְּשִׁכְחָה וּפֶתַע לְהִתְנַעֵר".

זוג שהשתתף בסדנה הודה במיוחד על הסביבה הכל כך נעימה, מרגיעה ומאפשרת. הם אמרו כי נגענו בנושאים הכי כואבים בהתמודדות שלהם. כששאלתי אותם אם זה טוב או לא, הם ענו "הרי לזה באנו. איפה נדבר על הדברים האלה, אם לא כאן?!"

אני מרגישה שאתגר הפוריות מעלה התמודדויות ותחושות הקיימות גם באזורים אחרים בחיינו: רגש הקנאה החזק, ההשוואה למי שיש לו, מתחים בזוגיות, כמיהה, קושי להתפלל… עבורי הלימוד מהווה מקום להיאחז בו, מקום להתעלות אליו, לפני שצוללים פנימה לחוויה האישית והמורכבת, ובעצם פותח צוהר להתבוננות אחרת ולשיח משמעותי יותר עם בן הזוג ואף עם זוגות אחרים השותפים למסע התקווה הזה.

"יהי רצון מלפניך שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום. ותדריכנו לשלום. ותגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום. ותשמע קול תחנונינו. כי אל שומע תפלה ותחנון אתה".

נילי ארבל, מעבירה סדנאות לימוד במעגל החיים, ביניהן סדנת צמיחה לזוגות בטיפולי פוריות, 'תפילת הדרך' בהנחייה משותפת עם דוד לסטר, ביבליותרפיסט. לפרטים nili.taltorah@gmail.com